ע"פ 2170/06

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על פסק דין שהרשיע את המערער ברצח חברתו לפי סעיף 300 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי אישר את ההרשעה וגזר על המערער מאסר עולם. הסוגיות העיקריות בערעור היו האם הייתה למערער שליטה על מעשיו, האם מצבו הנפשי שלל ממנו את היכולת לגבש כוונה להרוג, והאם התנהגותו של המנוח היוותה התגרות המצדיקה את ההריגה. למערער היסטוריה של התנהגות אובססיבית וקנאית כלפי חברתו. בית המשפט מצא כי טענתו לאוטומטיזם אינה אמינה, וכי מעשיו היו מבוקרים ומודעים. חוות הדעת הפסיכיאטריות ועדויות המשטרה תמכו במסקנה זו. באשר להחלטה להרוג, מצא בית המשפט כי מצבו הנפשי של המערער אינו שולל את קיומה של ההחלטה, אשר הוסקה מאופי פצעי הדקירה וממספרם. עוד קבע בית המשפט כי התנהגותו של המנוח לא היוותה התגרות אובייקטיבית או סובייקטיבית, מה גם שגרסתו של המערער לאירועים לא הייתה אמינה. גם אלמנט ההכנה התקיים, שכן המערער נטל את הסכין מידיה של המנוחה והשתמש בה כדי לדקור אותה. ככלל, בית המשפט מצא כי ההרשעה ברצח הייתה מוצדקת ודחה את הערעור, תוך שהוא מעדיף את מאסר העולם.