בש"פ 1546/00

תקציר

ההכרעה בערעור עניינה בסכסוך ממושך בין מתלונן לבין המערער, שהם בני דודים. ב-8 בינואר 2000 נורה המתלונן מספר פעמים בעת שנסע בכפרו. היריות גרמו למתלונן לנסוע במהירות לאחור ולהתנגש ברכב אחר, עד שלבסוף נמלט רגלית מהמקום, כשהיורה במרדף. למרבה הצער, המתלונן נפגע מכדור ונפצע, בעוד כדור נוסף שרט את רגלו של עובר אורח. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין התגרות באירוע הירי. בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה על מעצרו עד תום המשפט, והצדיק החלטה זו בכך שהצביע על התשתית הראייתית המצביעה על אשמתו, על התגבשות עילת המעצר ועל מסוכנותו הפוטנציאלית לחברה. הראיות שהציגה התביעה כוללות עדויות של המתלונן ובני משפחתו, הטוענים כי המערער הוא היורה. עם זאת, עדויות אלה אינן תואמות לחלוטין, עם סתירות מסוימות בנוגע לזיהוי היורה. המערער עתר לשחרורו, בטענה כי ראיות התביעה אינן מספיקות וסותרות, וכי יש לשחררו בתנאים מגבילים. הראיות שהוצגו, אף שהן מקיימות טכנית את הדרישה לראיות לכאורה, אינן חזקות דיין כדי להצדיק את המשך המעצר. תחת זאת, מציע המערער חלופה לפיה יגור במקום מרוחק ממקום מגוריו ומביתו של המתלונן, תוך הסכמה לתנאים מחמירים הכוללים שהייה בבית למעט הופעות בבית המשפט, מתן ערבויות גבוהות ופיקוח של ערב שיסכים לפקח על תנועותיו. לאחר שיקול דעת מעמיק, הערעור מתקבל, והמערער ישוחרר ממעצר בתנאים המחמירים הנ"ל עד תום משפטו. ההחלטה כוללת גם איסור יציאה מהארץ ומסירת דרכונו, אם יש לו כזה. שחרור שקול זה ניתן על יסוד הנסיבות הספציפיות ואין בו כדי להפחית מחומרת האישומים נגד המערער.