ה"פ 23553-09-11

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת המשיבים במלואה, שכן המבקשת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה. המבקש ביקש להטיל על המשיבים אחריות משותפת בגין חוב המגיע לעו"ד נתנזון, הנובע מסיועו למבקש בשיווק ומכירת דירות בין השנים 1990-1996. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיבים חיו בנפרד בתקופה זו, כל אחד עם בני זוגו, וניהלו מאבקים משפטיים זה נגד זה, דבר המעיד על פרידה מוחלטת. טענת המבקש כי בין המשיבים התקיימו יחסי שיתוף בתקופה זו לא הוכחה והיא סותרת את הראיות הקיימות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי ביתו של המשיב ברמת השרון נרכש מכספי המשיב בלבד, ולמבקש לא הייתה כל טענה כלפיו. גם טענות המבקש בדבר חזקת השיתוף ורישום הבית נדחו. התפתחויות נוספות ביחסי המשיבים לאחר שנת 2000, לרבות הסכם הפשרה וחזרתו של המשיב להתגורר עם המבקש, נמצאו בלתי רלוונטיות למקרה, שכן התרחשו מחוץ למסגרת הזמן הרלוונטית. ניסיונותיו של המבקש להסתמך על פסקי דין קודמים ועל אמירות שניתנו בהליכים קודמים לא צלחו, שכן הם לא היו מדויקים או לא קשורים למקרה הנוכחי. בית המשפט הורה למבקש לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים, בסך 20,000 ₪, בשל אי ביסוס טענותיהם והראיות המדוקדקות שהציגו המשיבים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 5.1.2014.