ע"א 503/82

תקציר

המערערים התקשרו בשני הסכמים רצופים לעסקת מקרקעין, שהשני בהם נועד להפחית את נטל המס שלהם. המשיב טען כי ההסכם השני הוא עסקה מלאכותית כהגדרתה בסעיף 84 לחוק מס שבח מקרקעין, וועדת הערר הסכימה, מה שהוביל את המערערים לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי ההסכם השני אכן היה מלאכותי, שכן הוא לא שירת שום מטרה מלבד הפחתת מס, ולכן אישר את החלטת ועדת הערר. בפסק הדין, שנכתב על ידי השופט בן דרור ואליו הצטרפו הנשיאים שמגר וחלימה, הודגש כי החוזה השני לא שיקף התפתחויות או שינויים חדשים מהראשון ונועד אך ורק להתחמק ממס. משכך, נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך של 2 מיליון ₪ בתוספת מע"מ.