ע"פ 200/13

תקציר

בהחלטתה של ערכאת הערעור לדחות את הערעור על חומרת עונשו של המערער, חזר בית המשפט על העקרונות המנחים את התערבותו בעניינים אלה. היא קבעה כי התערבות נדרשת רק במקרים של חריגה קיצונית מנורמות הענישה שנקבעו או טעויות פרוצדורליות משמעותיות. בית המשפט בחן את ערעורו של המערער על האופן שבו יישם בית משפט קמא את תיקון 113 לחוק העונשין, המתווה הליך גזר דין בן שלושה שלבים. המערער טען לטעויות בקביעת טווח הענישה, חוסר הנמקה וסף ענישה צר מדי. עם זאת, נמצא כי בית משפט קמא יישם כראוי את תיקון 113, וקבע מתחם ענישה מאוזן בגין העבירה. מדובר בעבירה של אלימות קשה במשפחה כלפי פעוט, הגורמת לחבלות מסכנות חיים, המדגישות את חומרת העבירה. גזר דינו של בית משפט קמא התחשב בנסיבותיו של המערער, לרבות בעיות נפשיות, היעדר עבר פלילי קודם והבעת חרטה. למרות טענות המערער להקלה בעונש תוך ציון מקרים דומים עם עונשים פחותים, הדגישה ערכאת הערעור כי יש לבחון כל מקרה לגופו. החלטתו של בית משפט קמא נקבעה כסבירה, בהתחשב בחומרת המעשה ובתוצאותיו. שני השופטים ש' ג'ובראן וא' חיות הסכימו עם פסק דינה של השופטת א' שוהם, שהובילה להחלטה פה אחד לדחות את הערעור, ואישרו את גזר הדין שניתן ביום 5.2.2014.