ת"א 22088-09-17

תקציר

התיק עוסק בסכסוך בין משכיר לשוכר על דירה בתל אביב. השוכר, אבי בכר, שכר את הדירה מהתובע, גיל תדהר, למשך שנים. לאחר שאמו של אבי נפטרה, הוא עבר לגור בדירה, מה שגרם לתדהר להגיש תביעת פינוי. בתביעה נטען כי בכר עבר לגור בדירה בחוסר תום לב והפר מספר תנאים בהסכם השכירות, בהם איחור בתשלום שכר דירה, מניעת גישה לדירה לבדיקות, הזנחת הדירה ושימוש בה שלא למגורים. הנתבע טען כי המעבר שלו היה בתום לב, והוא סיפק ראיות על יחסיו הקרובים עם אמו ועל הנסיבות שהובילו אותו לחזור לגור איתה. בית המשפט בחן את מכלול הנסיבות ומצא כי טענת התובע לא הייתה כנה והתבססה על עובדות לא מדויקות. נקבע כי בכר התגורר עם אמו שנים רבות וחזר לגור איתה לאחר חתונתו, בעיקר כדי לחסוך בעלויות. בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי המהלך שלו היה בתום לב וכי התובע לא הכיר את העובדות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהדירה הוזנחה או שימשה שלא למגורים. באשר לאיחור בתשלומי שכר הדירה, קבע בית המשפט כי מדובר בהפרה מינורית, שכן התובעת לא התנגדה לדחיית התשלומים קודם לכן, ושליחת אזהרה הייתה יותר עניין של נימוס מאשר דרישה. הנתבע אף הביא ראיות לכך שהוא משלם סכום חודשי הכולל את דמי ועד הבית, ולכן לא הפר את הסכם השכירות גם בעניין זה. לסיכום, דחתה השופטת את תביעת הפינוי, וציינה כי היא לא הוגשה בתום לב. התובע חויב לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ לבכר ו-20,000 ₪ לגרושתו, רויטל רחמים. בהחלטה הודגש כי התנהלות הנתבעים הייתה מקובלת, בעוד שטענות התובע התבססו על עובדות לא מדויקות וחסרות שחר.