ע"א 72645-02-19

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בעניין החזקה בדירה, בשל הימנעותו של המערער מלהוכיח חזקה בלעדית כדין בנכס. על פי חוק הגנת הדייר, החל על מקרה זה, על המערערת להוכיח כי קיימת לה זכות דיירות מוגנת - במקרה זה, באמצעות סעיף 33 לחוק, הנוגע לנכסים שנמכרו בדרך של הוצאה לפועל או פשיטת רגל. עם זאת, המערערת לא עמדה בדרישות הדיירות המוגנת, שכן לא עלה בידיה להוכיח את הסכמת הבעלים המשותפים של הדירה לחזקתם הבלעדית, קרי האב והמשיב (האחרון זכאי לירושת הוריה). האב, באמצעות אפוטרופסו, והמשיב התנגדו שניהם לחזקת המערער בדירה. יתר על כן, נסיבותיו הספציפיות של המקרה אינן מצדיקות החלת סעיף 33; תיק ההוצאה לפועל נגד אמו של המערער, הנובע מחובו של המערער עצמו למשיב, החל בשנת 2008, והמערער עבר להתגורר בדירה רק בשנת 2011 לאחר גירושיו, אז כבר עוקלו זכויותיה של האם בדירה. עוד נקבע בפסק הדין כי זכותו של המערער לטעון ל"הסדר חלופי" לפי חוק ההוצאה לפועל נותרה בעינה, והחלטת בית המשפט הקודמת לעכב את ביצוע פסק הדין מבוטלת. לבסוף, חויבה המערערת לשלם את הוצאות המשיבים והפיקדון חולט לטובת המשיבים.