ע"א 134/85

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין בן לאביו על עיזבונה של אמו המנוחה, אשת האב. הסוגיה העומדת על הפרק היא חזקת השותפות והבעלות המשותפת בעיזבון בין בני הזוג. דירת המגורים בה התגוררו בני הזוג, אשר נרשמה על שם האב בלבד, וחשבונות הבנק המשותפים שלהם נחשבו לרכוש משותף בין בני הזוג, למרות טענות האב. זאת על בסיס הדו-קיום הארוך והשליו של בני הזוג, ורישום חשבונות הבנק בשני השמות. עם זאת, נכסי דלא ניידי נחשבו לנכסים עסקיים ולכן אינם כפופים לבעלות משותפת. הבן הגיש גם ערעור נגדי, בטענה כי יש לראות בקרקע השקעה כספית משותפת, אך זו נדחתה. עוד מובהר בפסק הדין כי יש לחשב את חלקו של הבן בעיזבון לאחר ניכוי חובות כלשהם, וכי צווי ירושה אינם חלים על נכסים ספציפיים אלא על חלקים מהעיזבון כולו. בנוסף, עיתוי מתן פסק הדין ביחס לתיקונים בחוק הירושה גרם לכך שהבן היה זכאי לשמינית מהעיזבון, ולא לחלק השנים עשר הקבוע בחוק המתוקן. השופטים – השופט גולדברג, המשנה לנשיאה בן-פורת והנשיא שמגר – הסכימו עם עיקרי הדברים שהעלתה השופטת גולדברג, שאישרו את הבעלות המשותפת בדירה ובחשבונות הבנק תוך החרגת נכסי הדלא ניידי.