בש"א 3324/92

תקציר

בסדר גמור. להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים משפטיים (אם קיימים): **ניתוח משפטי של בש"א 3324/92 (ע"א 2817/91 וערעור נגד)** **רקע עובדתי:** ההחלטה ניתנה על ידי כבוד השופט ד. לוין בבית המשפט העליון, במסגרת בקשת ביניים שהוגשה על ידי המבקש, עו"ד ד. מימון. עו"ד מימון פועל במספר כובעים: כונס נכסים לאכיפת הסכם, וכמערער בתיק הערעור האזרחי 2817/91. המשיבים בבקשה הם שאולי אומרן (משיב 1), עו"ד נ. רז (משיבה 2, נאמן), מינהל מקרקעי ישראל (משיב 3) ומר כאליל אלכסואני (משיב 4). **סוגיית הדיון:** ההחלטה עוסקת בבקשת ביניים שהגיש המבקש, עו"ד מימון. תכליתה המוצהרת של הבקשה הייתה "להסב את תשומת לב בית המשפט לעובדות מסוימות על מנת שיהיו בידיעתם של השופטים שעה שיבואו להכריע בערעור". **החלטת בית המשפט:** בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט ד. לוין, דחה את הבקשה על הסף. השופט קבע כי הבקשה "מוזרה שאין לה מקום במסגרת הליך הערעור". **ניתוח משפטי – עקרונות משפטיים:** 1. **מסגרת הדיון בהליך ערעור:** עקרון יסוד בדיני סדר הדין האזרחי הוא כי הליך הערעור מתמקד בבחינת החלטותיו של בית המשפט קמא, וכי הבאת ראיות חדשות או עובדות שלא הוצגו בערכאה הראשונה מוגבלת מאוד, ודורשת הצדקה מיוחדת (כגון "רע" או "גילוי"). השופט לוין קבע במפורש כי הבקשה הוגשה "במסגרת הליך הערעור" ובכך ציין כי היא אינה מתאימה למסגרת דיונית זו. 2. **הליך לא תקין להצגת עובדות:** השופט הדגיש כי גם אם כוונת המבקש הייתה להציג עובדות לבית המשפט, הדרך שבה בחר – הגשת בקשת ביניים – הייתה "הליך לא נכון". הדבר מלמד על הצורך לשמור על סדר דיוני תקין, שבו לכל סוג של בקשה יש את המסלול המשפטי המתאים. 3. **הימנעות מ"הגנבה" של עובדות חדשות:** הנימוק המרכזי לדחיית הבקשה על הסף הוא החשש שהמבקש ניסה "להגניב" לתיק בית המשפט לערעורים עובדות חדשות. הדבר נעשה "במעמד צד אחד בלבד", כלומר ללא ידיעתם או השתתפותם של כל הצדדים הנוגעים בדבר. התנהלות זו נוגדת את עקרון היסוד של שמיעת כל הצדדים (audi alteram partem) וכן את עקרון פומביות הדיון (אם כי במקרה זה הדיון היה חסוי). בית המשפט מבהיר כי אין לאפשר לצד אחד להציג עובדות לבית המשפט באופן חד-צדדי, מבלי שתינתן ליתר הצדדים הזדמנות להגיב או להציג את עמדתם. 4. **מעמד כונס נכסים והגבלותיו:** המבקש פועל ככונס נכסים. תפקיד זה מטיל עליו אחריות וסמכויות, אך גם מגבלות. הגשת בקשות באופן שאינו תואם את הדין יכולה להעיד על חריגה מסמכויותיו או על חוסר הבנה של תפקידו. 5. **הוצאות משפט:** * **שיקולי פסיקת הוצאות:** בית המשפט שקל את פסיקת ההוצאות. הוא ציין כי היה מקום לשקול "הוצאות לדוגמא" על "הליך סרק שמטריד בעלי דין". הדבר משקף את העיקרון כי צדדים אינם רשאים להטריד בתי משפט ובצדדים אחרים בהליכים מיותרים או שלא כדין. * **התחשבות במגבלות המבקש:** למרות האמור, בית המשפט התחשב "במגבלותיו של המבקש" (ללא פירוט מהן מגבלות אלו). הדבר עשוי לרמז על רגישות של בית המשפט למצבו האישי או הנסיבתי של המבקש, גם כאשר הליך משפטי אינו תקין. * **הוצאות מינימליות:** כתוצאה מכך, ולאחר שהמשיב 4 לא ביקש הוצאות, בית המשפט חייב את המבקש לשלם למשיבה 2 (עו"ד רז) סך של 2,000 ש"ח בלבד. הסכום נקבע "ללא כל קשר לתוצאותיה" של הבקשה, אלא כפיצוי על עוגמת הנפש והטרחה שנגרמו לה כתוצאה מההאשמות שהוטחו כלפיה בבקשה. **חידושים משפטיים:** במקרה זה, לא נראה כי ישנם חידושים משפטיים מהותיים. ההחלטה מתבססת על עקרונות דיוניים מושרשים היטב בדיני סדר הדין האזרחי. הדגש הוא על ההקפדה על הליכים תקינים, מניעת הגשת ראיות או עובדות באופן חד-צדדי, ושמירה על מסגרת דיונית מתאימה לכל סוג של בקשה. **מסקנה:** בקשת הביניים של עו"ד ד. מימון נדחתה על הסף בשל אי-התאמתה למסגרת הליך הערעור, ובשל חשש שהוגשו בה עובדות חדשות באופן פסול. בית המשפט נמנע מלהכריע לגופו של עניין, והתמקד בפן הדיוני. פסיקת ההוצאות שיקפה איזון בין הצורך להטיל סנקציה על הליך שאינו תקין, לבין התחשבות בנסיבותיו של המבקש.