בש"פ 3289/10

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור לבחינה מחודשת של תנאי השחרור של מי שמכונה המערער. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ריבוי עבירות תקיפה מינית נגד מתלוננת צעירה. כתב האישום מפרט מקרים של מעשה סדום בכוח, אונס ותקיפה פיזית של המתלוננת, שאוימה שלא לחשוף את דבר ההתעללות. המערער, קטין, נעצר תחילה ולאחר מכן שוחרר למעצר בית בביתו של קרוב משפחה, בתנאים מחמירים לרבות הגבלות על דרישות התקשורת והפיקוח. הסדר זה תוקן מאוחר יותר כדי לאפשר למערערת להגיע לבית הספר ולהשתתף בחלק מהפעילויות המפוקחות, אך בקשות להקלות נוספות בתנאים נדחו. הערעור ביקש להקל בתנאי השחרור, ובפרט ביקש רשות למערער לשהות באשדוד בסופי שבוע, שם התגורר גם המתלונן. עם זאת, בית המשפט אישר את התנאים הקיימים, תוך שימת דגש על חומרת העבירות ועל הצורך להגן על המתלונן ועל שלום הציבור. השופטת הכירה בקשיים שמעורר ההסדר הנוכחי, אך איזנה אותם אל מול האינטרס הציבורי לפקח על המערער מקרוב, נוכח עברו בעבירות מין אלימות. השופט אף הדגיש את חשיבותה של דמות פיקוחית עבור המערער, בהתחשב בגילו הצעיר ובחומרת פשעיו הנטענים. משכך, הערר נדחה, תוך שמירה על תנאי השחרור הקיימים, לרבות חובת הפיקוח והגבלת הכניסה לאשדוד, על מנת להבטיח את שלום המתלונן והציבור.