ע"מ 46/03

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על הארכת מעצרו של המערער תור אלעד סטרומר. בערר נטען כי היעדרו של חוקר בדיון להארכת מעצרו של סטרומר מהווה פגיעה בזכות הטיעון ולכן הארכת המעצר אינה מוצדקת. בפסק הדין מוסבר כי בעוד התובע הצבאי צודק בכך שהוראות חוק המעצרים אינן חלות באופן אוטומטי על הליכי מעצר של חיילים, על בית המשפט להסיק ולהחיל את עקרונות חוק המעצרים על דיוני מעצר חיילים כאשר אין הצדקה להבחין, במיוחד בכל הנוגע לזכות החקירה. במקרה זה, היעדרותו של החוקר היוותה שיקול משמעותי נגד הארכת מעצרו, אך גברה על גורמים אחרים כגון קיומו של חשד סביר ועילה למעצרו של סטרומר. פסק הדין מדגיש את הצורך בבחינה פונקציונאלית ועניינית של השלכות היעדרותו של החוקר. בהינתן שהייתה הצדקה עקרונית להארכת המעצר, והערעור נדון לקראת תום תקופת המעצר המוארכת, הערעור נדחה. עם זאת, התביעה הצבאית הסכימה להבטיח את נוכחותו של החוקר בדיון למחרת כדי להשיב על שאלות ההגנה, דבר הראוי בהתחשב בנסיבות המיוחדות.