ע"פ 1849/90

תקציר

גזר הדין מתייחס למקרה של רצח ומעשה סדום בילד בן 13 בתל אביב. המערער הראשון הורשע ברצח הנער ובמעשה סדום, ונידון למאסר עולם ולעשרים שנות מאסר נוספות, כאשר שני העונשים מצטברים. המערער השני הורשע במעשה סדום ונגזרו עליו עשרים שנות מאסר. הערעורים מערערים על הרשעתם של המערער הראשון ברצח, ושני המערערים בגין מעשה סדום, בטענה כי יש להרשיע אותם בעבירות פחותות, וכן טוענים כי עונשם מופרז. הערעורים נדחים מאחר שהראיות מצביעות בבירור על רצח בכוונה תחילה ועל הימצאותם של כל הגורמים הדרושים לביצוע מעשה סדום. הודאות שני המערערים, כמו גם ראיות אובייקטיביות נוספות, נחשבות אמינות ודי בהן לצורך הרשעה. חומרת העונשים מוצדקת גם בשל אופיים הנתעב של העבירות, ונשמרים העונשים המרביים הקבועים בחוק. מסקנת השופטים היא כי אין הצדקה להתערב בפסקי הדין של הערכאה הנמוכה יותר, ולכן שני הערעורים נדחים.