ת"צ 54150-02-11

תקציר

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב בגין גביית יתר מארנונה. לאחר מכן הגיש המשיב הודעה על הפסקת הגבייה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט בשל חוסר בהירות. לאחר בירורים נוספים של המשיב, אישר בית המשפט העליון את צו ההפסקה וההפסקה והצדדים פנו לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בפסיקת שכר טרחה ושכר טרחה. המבקשים טענו כי יש לפצות אותם על טרחתם והסיכון שנטלו, כמו גם על התועלת שהתביעה הייצוגית הביאה לחברי הקבוצה ועל חשיבותו הציבורית של התיק. הם גם הדגישו את התנהלותו של המשיב במהלך ההליך ואת המומחיות הנדרשת למקרה כזה. המשיב, לעומת זאת, טען כי אין הצדקה לפסוק שכר טרחה ושכר טרחה, או לחילופין לפסוקם בשיעורים נמוכים, שכן מדובר במקרה פשוט שאינו דורש טרחה או השקעה רבה. בית המשפט קבע כי המבקשים ובאי כוחם זכאים לשכר טרחה ושכר טרחה, בהתחשב בטרחה, בסיכון, בתועלת ובחשיבות הציבורית של התיק. השופט פסק למבקשים שכר טרחה בסך 20 אלף שקל ולעורכי דינם שכר טרחה בסך 180 אלף שקל, כולל מע"מ.