ע"ו 62985-05-17

תקציר

המשיב ביקש לדחות את הערעור בנימוק של עברו הפלילי של המערער ומסוכנותו, ואילו המערער טען לקיצור תקופת האשפוז. פסק הדין משרטט את ההיסטוריה והתיקונים של חוק טיפול בחולי נפש, תוך הדגשה כי התיקונים משנת 2015 ו-2016 קובעים את תקופת האשפוז המרבית לתקופת המאסר המרבית בגין העבירות שבוצעו. במקרה זה, תקופת המאסר המקסימלית היא 6 שנים, ותקופת האשפוז הנוכחית של שנתיים וחצי מוצדקת. בית המשפט נמנע מלשער את משך המאסר שיכול היה המערער לקבל ומקבל את הערכת הוועדה הפסיכיאטרית בדבר מסוכנותו, בהתחשב בעברו הפלילי ובמצבו הנפשי. החלטת הוועדה להמשיך את צו האשפוז נתמכת במסוכנותו הממשית של המערער ובהזיות מוזרות, המצדיקות זהירות. הערעור נדחה מאחר שהאשפוז הנוכחי סביר והתנהגותו הרגועה של המערער לאחרונה אינה מחייבת את שחרורו מהצו. התיקונים לחוק מבטיחים כי אשפוז בצו לא יארך מעבר לנדרש, ובית המשפט מסרב להתערב בהערכות הרפואיות המקצועיות של הוועדה.