ע"א 361/00

תקציר

בית המשפט לערעורים חזר על מקרה בו טען המערער כי נפגע מירי בעת שנהג ברכב בצומת מחנה הפליטים ביום 7.7.91. ממצאים ראשוניים העדיפו את סרן יואב וחייליו, שהעידו כי הצומת נחסם במהלך הפרת סדר ולא איפשר מעבר כלי רכב. עם זאת, בהא, הנהג, טען כי החיילים לא עצרו אותו ומכוניתו נפגעה מירי בעת שעברה בצומת. באשר לעיתוי האירוע התגלעו סתירות בעדויות סותרות של עדים שונים, ובהם אחד עצמאי, חאלד פרחאתי, שטען כי ראה את המערער פצוע ברכב בסביבות השעה 17:00. למרות ספקות בנוגע לאיחור בעדותו של בהא וטעות ברישום בית החולים, בית המשפט לערעורים זיהה פערים בחקירה הראשונית. היעדר בדיקה פורנזית של הרכב, שעשויה הייתה לאשר או להפריך את סוג הקליע ומקורו, נתפס כרשלני, והעביר את נטל השכנוע לידי המדינה. בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על הסתמכותו הכבדה של בית המשפט המחוזי על עדויות החיילים, הצביע על סתירות בעדויותיהם ותהה האם מעשיהם עמדו בחובת הזהירות הנדרשת במהלך פעילות אזרחית. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים מצא כי הימנעותה של המדינה מחקירה יסודית, לצד נזק ראייתי כתוצאה ממחדלים רשלניים, מצדיקים את ביטול פסק הדין הקודם. בית המשפט קיבל את ערעור המדינה, תוך הכרה בחובתה לפצות את המערער תוך שהוא דוחה את התביעה נגד סרן יואב בנפרד בשל סוג הקליע שלא אושר. העניין הועבר לבית המשפט המחוזי לצורך קביעת היקף הנזקים והפיצויים.