רע"א 1597/04

תקציר

המשיבה תבעה את המבקשות בבית המשפט המחוזי בגין רשלנות במתן טיפולי שיניים, אך לא נתנה תחילה חוות דעת רפואית מטעמה בשל אילוצים כספיים, אלא שמרה לעצמה את הזכות לעשות כן בהמשך. לאחר כארבע שנים ביקשה המשיבה לתקן את תביעתה, אותה התיר בית המשפט המחוזי, תוך שהיא מציינת את הגישה הליברלית הרווחת לתיקון כתבי טענות ואת האפשרות למנוע עיוות דין. המבקשים ערערו על החלטה זו, בטענה כי טענתו הראשונית של המשיב אינה סבירה וכי התרת התיקון תגרום להם קשיים משפטיים והוצאות. עם זאת, ערכאת הערעור, שהפעילה את שיקול דעתה, החליטה שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובחרה במקום זאת לכבד את סמכותו של האחרון בעניין. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי יש לשלם את ההוצאות בהתאם לתוצאת המשפט. תחת זאת, קבע בית המשפט כי על המבקש לפצות את המשיבים בהוצאות שנגרמו להם עקב התיקון, ללא קשר לתוצאת המשפט. החלטה זו התקבלה משום שבית המשפט המחוזי עצמו הכיר בכך שיש לפצות את המשיבים בגין הוצאותיהם. כתוצאה מכך, הערעור התקבל רק במובן מצומצם זה. לבסוף החליט בית המשפט כי לא ייפסקו הוצאות נוספות בהליך, בהתחשב בתוצאותיו.