ת"א 49683-03-22

תקציר

בית המשפט החליט כי תביעת התובעת נגד מינהל מיסוי מקרקעין, לביטול עסקה לפי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין, היא למעשה ערעור על החלטת המינהל לדחות את בקשת התובעת לבטל את העסקה האמורה. משכך, דרך הפעולה הראויה הייתה לפעול על פי ההליך המינהלי הייעודי הקבוע בחוק, דבר שהתובע לא עשה. השופט קבע כי יש לדחות את התביעה נגד הממשל לאלתר. החלטה זו התקבלה לאחר שקילה מדוקדקת של הטיעונים שהוצגו על ידי הצדדים. לדברי השופט, הגוף המחוקק התווה נוהל ברור לטיפול בענייני מס, וניסיונו של התובע לשתף את המינהל בתביעה האזרחית הנוכחית הוא ניסיון לעקוף את ההליך שנקבע. זה לא יכול להיות מותר. השופט התייחס למספר פסקי דין קודמים שתמכו בעמדה זו, והדגיש כי כאשר קיים הליך חקיקה ספציפי בענייני מס, יש לפעול לפיו, ולא ניתן להשתמש בתביעות אזרחיות כפתרון עוקף, גם אם המטרה הסופית זהה. יתר על כן, השופט הדגיש כי החלטת מינהל מיסוי מקרקעין היא החלטה מנהלית ויש לערער עליה בערוצים המנהליים המתאימים, מה גם שהמחוקק קבע שיטה ספציפית לעשות כן. השופט ציין כי הנטייה לאפשר פגיעה עקיפה בהחלטות מנהליות פחתה עם הזמן, במיוחד כעת עם הקמת בתי המשפט לעניינים מנהליים. בסופו של דבר, חויב התובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע, שהסתכמו ב-6,000 ₪, ואילו הוצאות הבקשה בדבר מערכת היחסים בין התובע לנתבעים האחרים ייקבעו בתום ההליך. החלטה זו ניתנה בהעדר הצדדים, ביום 18.9.2022.