ע"פ 102/09

תקציר

המערער הורשע במספר עבירות וערער על הרשעתו, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבלו את עדותה של א.מ., אחת המתלוננות, עליה הסתמך בית המשפט בקביעת ממצאיו. המערער טען כי לא עלה בידו להשלים את חקירתו הנגדית של א.מ., דבר שפגע בהגנתו. המשיב טען, כי הפסקת החקירה הנגדית נבעה מהתנהגותו של המערער עצמו ושל בא כוחו. בית המשפט הכיר בחשיבותה של החקירה הנגדית בהליכים שיפוטיים, אך מצא כי האחריות לחקירה הנגדית החלקית מוטלת על המערער ובא כוחו, שניהלו את הבדיקה באגרסיביות, בחוסר רגישות וללא רלוונטיות. בית המשפט ציטט מקרים של התנהגות בלתי הולמת מצד בא כוח המערער במהלך חקירתם הנגדית של א.מ. השופט הנדל והשופט ג'ובראן הדגישו כי על בית המשפט להתערב כאשר הסנגור מתנהג בצורה בלתי ראויה ולהתעלם מהחלטות בית המשפט, ובמקרה זה יכול היה בית המשפט המחוזי לנהל את המשפט טוב יותר. עם זאת, בשל חשיבות עדותו של א.מ. וחומרת העבירות, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי כדי להשלים את חקירתו הנגדית של א.מ. בתוך פרק זמן מוגדר ועם אזהרות לסנגור על ההשלכות של התנהגות בלתי הולמת נוספת. השופטים דנו גם באחריותו של בית המשפט לנהל את המשפט ביעילות ולקבוע גבולות לחקירה נגדית, במיוחד כאשר מדובר בנושאים רגישים ובמתלוננים קטינים. אם א.מ. לא יוכל להעיד שוב, יודיע המשיב על כך לבית המשפט, ותתקבל החלטה נוספת. פסק הדין היה מוחלט, והצדדים התבקשו למסור הודעות קצרות לאחר החלטתו המשלימה של בית המשפט המחוזי.