ת"א 60142-03-23

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לתיק בוררות שבו ביקשו העותרים להדיח בורר בשל חוסר כשירות לכאורה ואי גילוי ניגוד עניינים פוטנציאלי. לגופו של עניין, טענו העותרים כי לבורר, עורך דין פעיל, היו יחסי עבודה עם אחד הצדדים המעורבים, אשר עוררו ניגוד עניינים וחובת גילוי. הבורר אכן ייצג לקוח בתיק נגד יריב שהיה לקוח של משרד עורכי הדין המייצג את אחד הצדדים בסכסוך הנוכחי. עם זאת, הדבר לא נחשב לעניין שכיח, וגם לא הצביע על היעדר משוא פנים מצד הבורר. בית המשפט הכיר בכך שהבורר היה צריך לחשוף מידע זה מוקדם יותר, אך הדבר לא הצדיק את הסרתו. גם כשירותו של הבורר כ"עורך דין בכיר המתמחה במקרקעין" הוטלה בספק, אך בית המשפט מצא כי ניסיונו המקצועי מספיק כדי לעמוד בדרישה זו. יתר על כן, חשיפת יחסי העבודה של הבורר עם רייטר לא נעשתה במכוון אלא נבעה מהתרחשות אקראית. בהתחשב בנסיבות, לרבות העובדה שהסתיים המשפט בין הלקוחות היריבים, היותו של רייטר משרד גדול, והיעדר ביטוי של הסתרה או התחמקות, קבע בית המשפט כי אין חשש ממשי למשוא פנים של הבורר. לפיכך, הבקשה לסילוק הבורר נדחתה. שני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם, שכן חובת הגילוי חלה הן על הבורר והן על הצד שכנגד.