ע"א 664/81

תקציר

דעת הרוב של בית המשפט היא כי לא הייתה חובה תקפה לבצע עסקת מקרקעין שכן מזכר ההבנות, שסבב סביב הערעור, לא עמד בדרישות סעיף 8 לחוק המקרקעין. המסמך, שנכתב על ידי הצדדים עצמם, כינה אותם "מוכר" ו"קונה" ומניח כי בכוונתם למכור את הבעלות. מכאן, שהתזכיר ביטא די הצורך את מהות העסקה וניתן היה לפרשו באמצעות ראיות חיצוניות, אשר הראו כי אכן מדובר במכירת בעלות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי סעיף 13 לחוק המקרקעין אינו חל במקרה זה, שכן הוא עוסק בעסקאות מקרקעין עצמן ולא בהתחייבויות לביצוע עסקאות כאלה. השופט א' ברק הגיע למסקנה כי קביעתה של הערכאה הראשונה בדבר היותו של התזכיר בלתי חוקי הייתה שגויה וכי הקונה חייב במוכר פיצויים בגין הפרת חוזה. סכום הפיצוי, לעומת זאת, שנפסק לטובת הרוכש, נמצא נמוך מדי. השופט ברק חישב את הסכום החוזי לתשלום ב-137,842 שקל, בעוד שמחיר השוק נאמד ב-200,000 שקל, כך שנגרם לקונה נזק של 68,158 שקל. המוכר חויב לשלם סכום זה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 16.1.81 ועד לתשלוםו, וכן 200,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט א' גולדברג הסכים להחלטה זו. השופט ש' לוין חלק על כך, וציין כי התזכיר לא פירט את מהות הזכויות המועברות ולכן לא עמד בדרישת הכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין.