ת"א 11470-06-24

תקציר

השופט דוחה את התביעה על הסף מאחר שאין לה בסיס משפטי וסותר את סופיות הדיון. התביעה נתפסת כניצול לרעה של ההליך השיפוטי, תוך התעלמות מהליכים קודמים בהם ניתן פסק דין הנותן תוקף להסכם פשרה. טענת התובע מבוססת על אי הבנה של סמכות פסק הדין, ופסיקה קודמת בבג"ץ 31/79 אליה מתייחס התובע אינה ישימה במקרה זה. פסק הדין הנדון, בהיותו סעד כספי, מצוי בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות ועל כן אינו בטל ומבוטל. זאת ועוד, פסיקה מאוחרת יותר בע"א 1662/99 תומכת בעמדה זו, וקובעת כי ניתן לתת תוקף לפסק דין שניתן ללא סמכות, ולטעון לחוסר סמכות היה צריך לעלות בשלב מוקדם יותר של ההליך. השופט מפנה גם לע"א 8625/06 הקובע כי תביעה חדשה אינה יכולה לעקוף את הליך הערעור על פסק דין נתון. התביעה, במקרה זה, הייתה צריכה להיות מוגשת כערעור ולא כתביעה חדשה, ולכן אין לה סמכות. בנוסף, השופט מדגיש כי בתי המשפט לתביעות קטנות מספקים צדק מהיר ואין לאפשר ניסיון כושל זה לתביעה חדשה. לבסוף, לגופו של עניין, השופט אינו מוצא פגם בפסק הדין הקודם. לפיכך, התביעה נדחית על הסף, והתובע חויב לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, והקפאת הליכים בתיק אחר מוסרת.