סע"ש 21515-12-20

תקציר

פסק הדין דן בתביעת לשון הרע שהגיש מעסיק נגד עובד לשעבר. העובד פרסם בפייסבוק שני פוסטים שלטענת המעסיק מהווים לשון הרע. הפוסט הראשון, שתייג את הדף העסקי של המעסיק, הזכיר את המעסיק בשמו והאשים אותו בניצול עובדיו ואי תשלום משכורותיהם או ביצוע הפרשות פנסיוניות. הפוסט השני התייחס לפוסט הראשון וטען כי המעסיק עדיין לא שילם את שכרו של העובד, למרות שמדובר ב-9 בחודש. בית המשפט מצא כי שני הפרסומים מהווים לשון הרע, שכן הם עלולים להביך ולהשפיל את המעסיק, ואינם נופלים תחת אף אחת מההגנות הקבועות בחוק. יתר על כן, בית הדין מצא כי העובדת לא פעלה בתום לב, שכן התכוונה להפעיל לחץ על המעסיק ולא סברה באופן סביר כי הפרסומים נכונים. באשר לפיצויים, פסק בית הדין למעסיק 15,000 ₪ עבור הפרסום הראשון ו-1,500 ₪ עבור השני, ובסך הכל 16,500 ₪. בית הדין דחה גם את תביעתה הנגדית של העובדת, בה נטען לפיטורים שלא כדין, אי תשלום שכר ובונוסים וטענות שונות נוספות. בית הדין קבע כי העובדת לא הוכיחה את טענותיה ובחלק מהמקרים אף הציגה מידע כוזב לתמיכה בטענותיה. בסופו של דבר נפסקו למעסיק פיצויי לשון הרע בסך כולל של 16,500 שקל, לצד תשלומי בונוסים והפקדות פנסיה חלקיות מהעובד, ואילו תביעתו הנגדית של העובד נדחתה ברובה. כל צד חויב לשלם שכר טרחת עורך דין משלו, כאשר העובד נדרש לשלם גם 4,000 שקל עבור הוצאות המעסיק. לעובד ניתנו 30 יום לשלם את הסכומים החייבים, ולאחר מכן הם יישאו בריבית. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.