ת"א 15004-03-18

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד אחיו בגין העמדת חשבונות ותביעות כספיות בשווי 1,228,304 ₪ בשל התיישנות. האחים החזיקו כל אחד ב-50% ממניות חברת דגן בטון בע"מ, שהחזיקה ב-100% ממניות דגן הציבה, שבתורה החזיקה ב-40% מחברת י.ש.ר פיתוח בע"מ. סכסוך בין האחים הוביל לפסק בוררות בשנת 2003 בו נקבע כי שני הצדדים מחזיקים בזכויות שוות לאופציה של י.ש.ר לרכוש קרקע. התובע טען כי נודע לו בשנת 2009 כי התקבל פיצוי כספי ממינהל מקרקעי ישראל, אך הנתבע סירב למסור פרטים על הכספים. התובע הגיש תביעה להנהלת חשבונות בשנת 2015 אשר נדחתה מאוחר יותר בשל חוסר מעש, ותביעה שנייה בשנת 2018, אשר לטענת הנתבע התיישנה אף היא. השופט הסכים וציין כי התביעה למתן חשבונות מבוססת על מערכת יחסים מיוחדת, שהסתיימה בשנת 2000. השופטת קבעה כי התובע לא הוכיח כי ליקוי שכלי זמני מנע ממנו להגיש את תביעתו לאחר דחיית התביעה הראשונה, וכי הליך הגישור לא הפריע להגשת תביעה חדשה. בנוסף, נדחו טענות התובעת בדבר התנהגות בלתי הולמת, התיישנות כפויה והודאה בזכות. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 25,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.