ע"פ 3206/11

תקציר

הדיון נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות הנוגעות לגזר דינם של המערערים בתיק זה. הראשונה נוגעת לנכונות החלטת בית המשפט המחוזי להטיל עונשים נפרדים על עבירות הרצח וגרימת חבלה בכוונה מחמירה, שירוצו ברצף. השאלה השנייה נוגעת לנאותות העונש שקבע בית המשפט המחוזי, מה גם שנראה כי מדובר בעבירה שהמערערים לא הורשעו בה. השופט דנציגר סבור כי בצדק הטיל בית המשפט המחוזי עונשים נפרדים על מעשים שונים שביצעו המערערים. צרור היריות שהביא למותו של אדם אחד ולפציעתו הקשה של שניים אחרים יכול להתפרש כמעשה בודד או כרצף של מעשים עובדתיים. עם זאת, התוצאות המובהקות של מעשים אלה מצדיקות הרשעה ועונשים נפרדים לכל עבירה. באשר לסוגיית הצבירה, מסכים השופט עם החלטת בית המשפט המחוזי להטיל עונשים מצטברים, בהתחשב בתכנון הקפדני ובביצוע הקר של העבירות, תוך התעלמות מהפגיעה הפוטנציאלית בעוברי אורח תמימים. חומרת מעשיהם של המערערים מצדיקה גישה זו. במעבר לשאלה השנייה מציין השופט דנציגר מחדל לכאורה בפסק דינו הקודם של בית המשפט העליון, שלא הזכיר את עבירת קשירת הקשר בסיכומו של ההרשעה. השופט מסביר את ההליך לתיקון מחדלים אלה ומגיע למסקנה כי אין להתעלם מאי מילוי הנוהל שנקבע במסגרת הזמן הנדרשת, במיוחד בהליכים פליליים שבהם החירות מונחת על כף המאזניים. יתר על כן, נראה כי המשיב לא הביא ראיות באשר להשלכות הפגיעה שנגרמה לכלל הקורבנות, ובכך הגביל את המידע למנוח. מחדל זה, לצד היעדר הרשעה בקשירת קשר ורף הענישה בגין יתרת העבירה, מביאים את השופט דנציגר להמליץ על הפחתת עונשם של המערערים בגין גרימת חבלה חמורה בכוונה ל-10 שנות מאסר, במצטבר למאסר עולם. סגני הנשיא נאור ושוהם מסכימים עם פסק דינו המקיף של השופט דנציגר. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, ועונשם של המערערים בגין גרימת חבלה חמורה בכוונה מחמירה מופחת ל-10 שנות מאסר, המצטברות למאסר עולם.