עת"א 66299-11-17

תקציר

העותר, אסיר, הגיש תביעה נגד החלטת שב"ס לפסול מתן ריטלין לצרכים חינוכיים, בטענה לאפליה. בתיק הוצגו שתי חוות דעת סותרות של פסיכיאטר פרטי ופסיכיאטר של שב"ס בנוגע לצורך של העותר בתרופה. בית המשפט לא מצא ראיות למדיניות קטגורית האוסרת על ריטלין למטרות חינוכיות. במקום זאת, ההנחיה מתווה הערכה של כל מקרה לגופו. זאת ועוד, טענת העותרת בדבר אפליה בתוך מערכת הכליאה נדחתה מאחר שמתן הריטלין הופסק לכלל האסירים. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שלאסירים נשמרות זכויות מסוימות, נסיבות המאסר הייחודיות מגבילות את מימושן של חירויות מסוימות, לרבות הבחירה בטיפול רפואי. במקרה זה, החלטת שב"ס לא הייתה בלתי סבירה, בהתחשב בהשלכות האפשריות של ריטלין במסגרת הכלא ובקיומן של טיפולים אלטרנטיביים. לפיכך נדחתה טענת העותר, תוך שבית המשפט הדגיש את הצורך בגישה מאוזנת בין זכויות הפרט לבין האילוצים הספציפיים של סביבת הכליאה. משכך, נדחתה העתירה בהיעדר חוסר סבירות בהחלטת שב"ס, והמזכירות הופנתה להודיע לצדדים על פסק הדין.