בג"צ 6679/95

תקציר

נגד העותרים הוגש כתב אישום בגין מעורבותם לכאורה ברשת גנבי רכב, אולם העותרים טענו כי ההסכם שנחתם עם עד המדינה, עיסא מנצור, אינו תקף. בג"ץ קבע כי מוסד של עד מדינה, אף שאינו פופולרי, מוכר כאמצעי הכרחי למאבק בפשיעה. לבית המשפט יש סמכות לערוך הסכמים עם עבריינים, המבטיחים להם חסינות מפני העמדה לדין בתמורה לעדותם נגד שותפים, וסמכות זו מופעלת באופן סביר על בסיס אינטרס ציבורי. בעוד העותרים טענו כי מנצור, בהיותו עבריין מרכזי, אינו ראוי למעמד של עד מדינה, הדגיש בית המשפט את האינטרס הציבורי במאבק בעבריינים מרכזיים המסיתים לגניבה, וציין כי ללא עדותו של מנצור יהיה קשה להעמידם לדין. בית המשפט מצא גם הצדקות לחתימה על ההסכם עם מנצור, שכן הוא סייע באיסוף ראיות משמעותיות נגד עבריינים אחרים, ושימש כסוכן סמוי. ההנחיות שהזכירו העותרים בדבר אישור מוקדם להסכם לא קוימו עוד בקפדנות, אם כי בית המשפט המליץ לעדכן. מאחר שמנסור מילא את התחייבויותיו על פי ההסכם, בית המשפט לא ראה עילה להתערב ולבטלו. השופט אור הגיע למסקנה כי יש לדחות את העתירה, החלטה שהשופט חשין והשופט קדמי הסכימו איתה. קדמי הוסיף כי על בית המשפט להתערב רק במקרים נדירים שבהם הפגם בהחלטה ברור, משמעותי וחמור.