דב"ע מז/8 - 4

תקציר

פסק הדין מתייחס להסכם קיבוצי בין ההסתדרות הכללית – הסתדרות עובדי המדינה לבין מדינת ישראל בעקבות החלטת ממשלה להעביר יחידות ארציות של משרדי ממשלה מתל אביב לירושלים. ההסכם התווה את תנאי העברתם של עובדי משרד השיכון לירושלים, והעמיד בפניהם מספר אפשרויות: מעבר לירושלים, או הישארות במקום מגוריהם הנוכחי ופרישה משירות המדינה או מציאת תפקיד אחר בשירות המדינה בתל אביב. למי שבחר לעבור לירושלים ניתנו מספר הטבות, ביניהן סיוע ברכישת דירה בירושלים. שאלות הפרשנות העיקריות שעמדו בפני בית הדין היו: (1) האם העובדים נדרשו לעבור עם משפחותיהם לירושלים, או שמא די במעבר חלקי או זמני של העובד בלבד; (2) האם חלה חובת המעבר בתקופת ההסתגלות; (3) חוקיות הקמתה של ועדה פנימית, ועדת ההתנגדויות, על ידי משרד השיכון, שתבחן אם העובדים מילאו את התחייבויותיהם על פי הסכם ההעברה. בית המשפט קבע כי הסכם ההעברה מחייב עובדים שקיבלו סיוע ברכישת דירות בירושלים להעתיק את מרכז חייהם לירושלים יחד עם משפחותיהם בתקופת ההסתגלות. בית הדין פירש את ההסכם בכללותו ועל פי תנאיו, וקבע כי מטרת ההסכם הייתה להעביר את העובדים ובני משפחותיהם לירושלים. עוד קבע בית המשפט כי המשרד רשאי להקים צוות פנימי שיקבע את עמדתו בשאלה האם העובדים מילאו את התחייבויותיהם על פי ההסכם, בכפוף להוראות מסוימות. מטרת הצוות הייתה רק לברר ולבדוק את העובדות, והעובד לא נדרש להופיע בפניו. נמצא כי העובדים שלא עברו לירושלים עם בני משפחותיהם בתקופת ההסתגלות הפרו את ההסכם בחוסר תום לב, ולכן נדרשו להשיב את ההטבות שקיבלו עבור רכישת דיור בירושלים. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה כי הקמת ועדת ההתנגדויות הייתה בלתי חוקית, וקבע כי היא הוקמה לצורך בדיקה פנימית ואינה פוגעת בזכויות העובדים.