עע"מ 13715-11-25

תקציר

**ניתוח משפטי מקיף בעניין עע"מ 13715-11-25: "אם תרצו – ציונות להיות או לחדול" נ' הממונה על יחידה לחופש המידע – צבא ההגנה לישראל** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי המשנה לנשיא נעם סולברג בבית המשפט העליון, עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בנוגע לפסיקת הוצאות משפט. המקרה מעלה שאלות חשובות בנוגע ליישום עקרונות חוק חופש המידע, חובת הגילוי המוטלת על רשויות ציבוריות, והאופן בו יש לפסוק הוצאות משפט במקרים של עתירות מוצדקות. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998:** חוק זה מבטיח את זכות הציבור לדעת, ומטיל על רשויות ציבוריות חובה למסור מידע המצוי ברשותן, למעט חריגים הקבועים בחוק. בית המשפט העליון מדגיש את חשיבותו של חוק זה, ומתייחס אליו כאל כלי מרכזי לקידום מנהל תקין ושקיפות. 2. **עקרון "אין זה ראוי":** עקרון זה, כפי שמופיע בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון (כגון עע"מ 226/23, עע"מ 17043-07-25, עע"מ 74365-09-24, עע"מ 5496/24), קובע כי אין זה צודק או ראוי שגוף המגיש עתירות מוצדקות מכוח חוק חופש המידע, בשל אי-קבלת מענה הולם לבקשותיו, ייצא ניזוק מבחינה כלכלית (בחזקת "חסרון כיס"). עקרון זה נועד לעודד הגשת עתירות חופש מידע ולמנוע הרתעה מפני מימוש הזכות החוקתית למידע. 3. **פסיקת הוצאות משפט:** בדרך כלל, בית המשפט נוטה לפסוק הוצאות משפט לטובת הצד שזכה בדין. אולם, במקרים של חוק חופש המידע, ובפרט כאשר עתירה מתקבלת עקב אי-מתן מענה הולם מצד הרשות, מתרחשת סטייה מכלל זה. בית המשפט נוטה להטיל את ההוצאות על הרשות הציבורית, או לחלופין, להימנע מפסיקת הוצאות לחובת העותר, על מנת שלא לפגוע במי שפעל למען הגברת השקיפות. 4. **תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ותקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000:** פסק הדין מתייחס לאפשרויות ההכרעה בהיעדר הסכמה בין הצדדים. תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת הכרעה על יסוד הכתובים (במצב של הסכמה או בהיעדר התנגדות), בעוד שתקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים קובעת את תחולתן של תקנות סדר הדין האזרחי על הליכים בבתי משפט לעניינים מינהליים, כולל ערעורים בבית המשפט העליון. **חידושים ודגשים בפסק הדין** 1. **החלה של עקרון "אין זה ראוי" על המקרה דנן:** המשנה לנשיא סולברג מזהה כי טענות המערערת בנוגע לפסיקת ההוצאות בבית המשפט המחוזי הן טענות שיש להן "טעם על פני הדברים". הוא מבהיר כי עקרון "אין זה ראוי" יפה מקל וחומר לנסיבות המקרה, מה שמרמז על כך שאי-מתן המענה מצד צה"ל (המשיב) היה משמעותי והצדיק את הערעור. 2. **הצעה למשיב להסכים לקבלת הערעור:** המשנה לנשיא נוקט בגישה פרואקטיבית ומציע למשיב להסכים לקבלת הערעור. גישה זו נועדה לייעל את ההליך המשפטי, לחסוך בזמן שיפוטי, ולמנוע דיון משפטי ממושך בנושא פסיקת הוצאות. ההצעה מתייחסת לביטול החלטת בית המשפט המחוזי בנוגע להוצאות, ובמקום זאת, לפסוק הוצאות לטובת המערערת. 3. **שתי דרכים לפסיקת הוצאות:** המשנה לנשיא מתווה שתי דרכים אפשריות לקביעת סכום ההוצאות: * **הסכמת הצדדים:** הצדדים מתבקשים להגיע להסכמה בנוגע לסכום ההוצאות, הן בגין ההליך בבית המשפט המחוזי והן בגין ההליך בבית המשפט העליון. גישה זו מעניקה לצדדים אוטונומיה בקביעת הסכומים. * **הכרעה על יסוד הכתובים:** במידה ולא תושג הסכמה, בית המשפט מוכן להכריע בסוגיית ההוצאות על יסוד הכתבים שהוגשו, בהתאם לתקנות הרלוונטיות. גישה זו מאפשרת המשך התקדמות בהליך גם ללא הסכמה. 4. **קביעת מועד להגשת הודעה משותפת:** המשנה לנשיא מציב תאריך יעד (4.1.2025) להגשת הודעה משותפת מטעם הצדדים, המפרטת את הסכמתם בנוגע להוצאות, או את עמדתם לקראת הכרעה על יסוד הכתובים. קביעת מועד זה מקנה ודאות ומכתיבה את קצב ההתקדמות בהליך. **השלכות ומשמעות** פסק דין זה מחזק את מעמדו של חוק חופש המידע ואת חשיבותו של עקרון השקיפות. הוא מדגיש כי רשויות ציבוריות צריכות למלא את חובותיהן על פי החוק ביעילות ובאופן הולם, וכי אי-עמידה בחובות אלו עלולה לגרור חיוב בהוצאות משפט. כמו כן, הוא מראה כיצד בית המשפט העליון נוקט בגישה דינמית ופרגמטית על מנת לקדם פתרונות יעילים להוצאות משפט, תוך עידוד פשרות והסכמות בין הצדדים. הדגש על עקרון "אין זה ראוי" מהווה תזכורת לכך שהגנה על זכות הציבור למידע היא ערך עליון, שיש לשקול אותו גם בהחלטות הנוגעות להוצאות.