ע"א 2071/99

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור שעסק בסכסוך על עסקת מקרקעין בין המערערת, אלישע פנטי, לבין המשיבה מס' 1, סריה יצהרי. הסכסוך החל בשנת 1972, כאשר יצהרי ניהל משא ומתן עם פנטי ומשיבים נוספים לרכישת חלקת קרקע לבניית מוסך. למרות שב-1975 הוכן תזכיר הקובע מכירת דונם אדמה ליצארי, סירב פנטי לחתום עליו והכחיש כל עסקה. בעקבות זאת ביקש יצהרי מבית המשפט הצהרה על זכויותיו בקרקע, בה זכה בתחילה. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי אמנם הייתה התנהלות המעידה על חוסר שיקול דעת מצד פנטי, אך היעדר חתימתו משמעותו שלא היה חוזה מחייב. בית המשפט הדגיש את עקרון תום הלב במשא ומתן, וקבע כי נסיגה בשלב כה מתקדם, לאחר מאמצי תשלום ותכנון מצד יצהרי, מהווה חוסר תום לב מצדו של פנטי. לפיכך, הערעור התקבל, לא כדי לאכוף את החוזה, אלא כדי להתמודד עם הפרת תום הלב של פנטי. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי, ואפשר ליצהרי לתקן את תביעתו ולבקש סעדים מתאימים, לרבות פיצויים פוטנציאליים. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.