ת"א 1954/03

תקציר

הסוגיה המרכזית במקרה זה סובבת סביב הסכם ביטוח בין התובעים לבין הנתבעת, הראל חברה לביטוח. התובעים, סוכנות ביטוח, תבעו את הראל על עמלות שלא שולמו לטענתם על פי ההסכם. הראל, מצידה, טענה מנגד כי התובעים אינם זכאים לעמלות אלה בשל הפרת ההסכם. לגופו של עניין, טענה הראל כי שיעור גבוה במיוחד של ביטולי פוליסות, שנבע מחוסר תום הלב וחוסר הנאמנות של התובעים, פוטר את הראל מחובתה לשלם עמלות. בית המשפט ניתח בהרחבה את נסיבות גיבוש ההסכם, ומצא כי הראל היא זו שהסכימה לתנאים החריגים בשל ביצועי העבר של התובעים ושיעור שימור הלקוחות הגבוה. עם זאת, בית המשפט דחה את הסברי התובעים לביטולי הפוליסות החריגים לאחר חתימת ההסכם. בית המשפט קבע כי הביטולים נבעו בעיקר מרשלנות התובעים וחוסר תום לב. הם תיווכו בפוליסות רבות בידיעה שהן יבוטלו בקרוב, אך ורק כדי לקבל עמלות גבוהות מיד לאחר התשלום הראשון של הפוליסה. משכך, פסק בית המשפט לטובת הראל בסוגיה העיקרית, והגיע למסקנה כי הפרת חובות תום הלב והנאמנות על ידי התובעים מזכה את הראל בהשבת חלק מהעמלות ששולמו בגין פוליסות שבוטלו בשנה הראשונה. שיעור ההבראה נקבע על 45% מסך העמלות ששולמו במסגרת ההסכם, שכן בית המשפט העריך כי זהו אחוז הפוליסות שבוטלו עקב התנהגות בלתי הולמת של התובעים. בנוסף, התייחס בית המשפט למספר טענות ותביעות נגדיות נוספות. אלה כללו סוגיות הקשורות לפרשנות מועדי תשלום העמלות, פנייתה של הראל ללקוחות התובעים וקיזוז תגמולי ביטוח. החלטות בית המשפט בנושאים אלה העדיפו בדרך כלל את הראל. באשר לעמלות שטרם נפרעו, הורה בית המשפט לערוך דין וחשבון על ידי רואה חשבון חוקר כדי לחשב את הסכומים המדויקים המגיעים לכל צד. עלויות החקירה יתחלקו שווה בשווה בין התובעים לבין הראל, עם הוראות נוספות לגבי הוצאות המשפט שיבוצעו לאחר השלמת ההתחשבנות. פסק הדין הסתיים בקביעת התיק לדיון ביום 17.4.2013 ובעידוד הצדדים להגיע להתחשבנות מוסכמת כדי לחסוך הוצאות נוספות.