ת"א 27421-03-19

תקציר

התובעת, חברת קיבוץ, טענה כי הנתבע, חבר קיבוץ נוסף שהחזיק בעמדת מרות עליה, הטריד אותה מינית בשלוש הזדמנויות שונות. עוד טענה כי לאחר שדחתה את התקדמותו, התנכל לה הנאשם, בתיאום עם חברי קיבוץ נוספים, בכך שהפריע לניסיונותיה להפעיל בית קפה. השופטת מצאה את גרסתה של התובעת לשלושת אירועי ההטרדה המינית כאמינה ומוכחת דיה, ופסקה לה פיצוי סטטוטורי בסך 65,000 ₪ ללא הוכחת נזק – 25,000 ₪ כל אחד עבור האירוע הראשון והשלישי, ו-15,000 ₪ עבור האירוע השני. השופטת הדגישה כי המגע הפיזי המתואר באירועים, בשילוב עם דברי הנאשם, מהווים הטרדה מינית כהגדרתה בחוק. באשר לטענת ההתנכלות לאחר מכן, דחתה השופטת את טענות התובעת וקבעה כי התנהלות הנתבעת ביחס לבית הקפה נבעה משיקולים מקצועיים ומעמדת הקיבוץ. מעשיהם של הנתבע וחברי קיבוץ נוספים שקדמו לדיווחי התובעת על הטרדה מינית, כמו גם היעדר קשר בין סגירת בית הקפה לבין ההטרדה המינית, הביאו את השופטת למסקנה כי טענותיה של התובעת בדבר הטרדה הקשורה לבית הקפה אינן מבוססות. בנוסף, דחתה השופטת את טענותיה של התובעת בדבר הטרדה הקשורה לעיכוב מכוון לכאורה בכך שהנתבעת אפשרה לה להיכנס לסטודיו, וטענות כלליות נוספות להטרדה. השופטת ציינה כי נציגי הקיבוץ עשו מאמצים רבים לסייע לתובעת וכי טענותיה בדבר ניסיונות להניא אותה מהגשת תלונה במשטרה אינן נתמכות. לאור קבלתה החלקית של התביעה, חויב הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 65,000 ₪ בגין שלושת אירועי ההטרדה המינית, בתוספת 5,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שניהם סכומים שישולמו בתוך 30 יום.