ק"ג 54368-10-20

תקציר

התובע, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת, נפגע מעבודה והגיש תביעה נגד חברת הביטוח לקבלת פיצוי בגין אובדן כושר העבודה שלו. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה דחה את התביעה. הפיטורים התבססו על כמה נקודות מפתח. ראשית, בפוליסת הביטוח הייתה תקופת המתנה של שלושה חודשים, כלומר התובע לא היה זכאי לפיצוי בגין התקופה הראשונה של אובדן כושר עבודה מוחלט. שנית, אובדן כושר העבודה החלקי של התובע בתקופה השנייה היה קשור ישירות לתאונת עבודה, ולכן הוא היה זכאי לפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי, ולא מחברת הביטוח הנתבעת. סעיף ההחרגה בפוליסה פטר את הנתבעת מאחריות לתאונות עבודה. בנוסף, בית המשפט קבע כי התובע לא היה זכאי לכפל פיצוי בתקופה השנייה, שכן לא קיבל תשלומים כלשהם על פי נספח הנכות החלקית של הפוליסה. לפיכך, הביטוי "על אף האמור לעיל" בפוליסה התייחס רק לתשלומים שבוצעו על פי הנספח. לבסוף, הסכימו השופטים כי טענות התובעת בדבר אי תחולת סעיף ההחרגה ופרנסיסה אינן מהוות הרחבה של חזית אסורה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך הדין בסך 8,000 ₪, והוחלט לדחות את התביעה.