ע"פ 28/59

תקציר

הכרעת הדין דנה בתיק ריגול בו הורשע המערער בקשירת קשר עם סוכני אויב להשגת מידע ומסמכים שיש בהם כדי להועיל לאויב. ההרשעה התבססה על שלושה סוגי ראיות: עדויות אנשי ביטחון, גיסו של המערער ואסיר שחלק תא עם המערער, הודעתו של המערער במשטרה ושיחות מוקלטות בסתר בין המערער לבין שני יהודים ששימשו כמתווכים. המערער ערער על ההרשעה ועל חומרת העונש, ואילו היועץ המשפטי לממשלה ערער על העונש. בית המשפט אישר את ההרשעה בשלושה מתוך חמשת סעיפי האישום, אך ביטל את ההרשעה בשני הסעיפים הנותרים, בנימוק של חוסר תוקף הודעתו של המערער והיעדר ראיות מספיקות. השיחות שהוקלטו בסתר הוכרזו כקבילות כראיה לאחר שבית המשפט קבע כי הן הושגו מרצון וללא כפייה או פיתוי. עם זאת, ההודאה שהושגה בתחבולה הוגדרה כבלתי קבילה, שכן היא נגבתה לאחר חקירה ממושכת ומייגעת שנועדה "לשבור" אותו. פסק הדין התייחס גם לסוגיית השידול לעבירות וציין כי אמנם הוא לא זיכה את המערער במלואו, אך יש לראות בו גורם מקל. ככלל, בית המשפט קיבל את ערעורו של המערער בחלקו, ביטל את ההרשעה בשני סעיפים, ואישר את ההרשעה וגזר הדין בשלושת הסעיפים הנותרים.