ע"א 513/14

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שלא לפסול עצמו מלדון בתיק מסוים (ח"ב 59177-10-10). הערעור הוגש על ידי המערערים, אשר טענו כי אמירות בית המשפט במהלך הדיון יצרו חשש ממשי למשוא פנים של המשפט. לגופו של עניין, המערערים הלינו על "המלצתו" של בית המשפט כי פג תוקפו של הסכם הבוררות בין הצדדים וכי החלטתו של השופט ר' סוקול בדבר הארכת המועד האחרון למתן פסק בוררות הייתה שגויה. המערערים סברו כי דברים אלה מצביעים על עמדתו הסופית של בית המשפט בעניין ועולים כדי התערבות אסורה בהליך השיפוטי. עם זאת, הערעור נדחה. השופט קבע כי אין בדברי בית המשפט כדי להצביע על עמדה סופית או על הטיה שאינה ניתנת לשינוי, וכי ניהול יעיל של הליכים משפטיים מחייב לעתים את השופטים להביע דעות בזהירות ובמתינות. בפסק הדין הודגש כי חוסר שביעות רצונם של המערערים מהחלטות שיפוטיות קודמות אינו מהווה עילה מוצדקת לפסילה. זאת ועוד, השופט קבע כי חששותיהם של המערערים היו סובייקטיביים ואינם עומדים במבחן האובייקטיבי לפסילה. הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.