ע"א 6935/99

תקציר

בעניינו של המשיב מס' 1, אשר נפגע קשה בתאונת דרכים הקשורה לעבודה ואשר גרמה ל-86% נכות לצמיתות, התייחס בית המשפט העליון למחלוקות על נזקים וניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי. בית משפט קמא קבע תחילה כי קיצור תוחלת החיים של המשיב עקב התאונה צריך להשפיע על חישוב הטבות אלה, ולאפשר סכום פיצוי גבוה יותר על ידי הפחתת הניכוי מהפיצויים שנפסקו. עם זאת, המערערת ערערה על כך, וטענה כי יש לנכות את הגמלאות לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון) שנקבעו, מבלי להתחשב בשינויים בתוחלת החיים. בית המשפט העליון קיבל את עמדת המערערת, והדגיש כי תקנות ההיוון מחייבות ונועדו לשקף ממוצעים המבוססים על טבלאות סטטוטוריות, ובכך לא לאפשר חריגות ספציפיות למקרה אלא אם יבוצעו תיקונים סטטוטוריים. בית המשפט החליט כי המערערת זכאית לנכות את סכום ההטבות המהוון שהמשיב אמור לקבל בעתיד לפי תקנות אלה, ובכך למנוע מהסכום הכולל של התשלום לעלות על הנזקים שנגרמו בפועל. משכך, התקבל ערעורו של המערער, תוך שהוא גובר על החלטתו הראשונית של בית המשפט המחוזי ומחזק את יישום שיטות ההיוון הסטנדרטיות. כל צד הונחה לכסות את הוצאותיו המשפטיות, לאשר את הפשרה בתביעות מסוימות תוך הקפדה על המסגרת הרגולטורית לניכוי הטבות.