ב"ל 62810-12-13

תקציר

הדיון נסוב סביב פרשנותו של סעיף 7 לחוק הפיצויים לחולי המופיליה נפגעי HIV, המתייחס לקצבאות חודשיות. שאירים של חולה שנפטר וקיבלו קצבאות אלה טענו כי הם זכאים להמשיך ולקבלן לאחר פטירת החולה. המוסד לביטוח לאומי (המשיב) דחה את תביעתם וטען כי יש לבחון את זכאות השאירים לגמלאות בנפרד מזכאות החולה. השופט פסק לטובת המערערים, בקובעו כי כוונת המחוקק מאחורי חוק הפיצויים הייתה ליצור "חבילת פיצוי אחת", הכוללת הן את קצבת החולה והן את קצבת השאירים כהמשך לראשונה. פרשנות זו נתמכת בלשון החוק, המתייחס לעילת תביעה אחת, ובנסיבות המיוחדות הסובבות את חקיקת החוק. כמו כן, אין להחיל את דרישת התושבות הקבועה בסעיף 8א לחוק על הניצולים, שכן היא לא חלה על החולה. השופט דחה גם את טענת המכון כי הניצולים "עזבו את ישראל", שכן הוראה זו בתקנות מתייחסת רק לאנשים הנדרשים להיות תושבים. המכון חויב לבחון מחדש את תביעת המערערים להמשך תשלום הקצבה החודשית ולתשלום שכר טרחתם.