ה"פ 1201/05

תקציר

השאלה המרכזית העומדת בבסיס פסק דין זה היא האם למבקשת, הנשואה לעמרני, זכות כלשהי בחלקת מקרקעין למרות שהזכויות נרשמות על שמו של עמרני בלבד. הדיון נסוב סביב התמורה המוסכמת במכירת בית, והאם חלקת הקרקע הנדונה הייתה חלק משיקול זה. בית המשפט אינו יכול לתת הצהרה בדבר התמורה בשל הודאתו של עמרני כי הוא חייב תרומה בסך 30,000 לי, אשר בית המשפט רואה כחלק מהתמורה. פסק הדין בוחן גם את תקופת ההתיישנות על תביעת המבקשת, וקובע כי מאחר שנודע לה על החלקה המשועבדת בשנת 1977, והתביעה הוגשה בשנת 2005, היא חורגת ממגבלת 25 השנים לתביעות מקרקעין. טענת המבקשת כי חוק המקרקעין מבטל את תקופת ההתיישנות על מקרקעין מוסדרים נדחית, שכן הזכות שלטענתה היא שוויונית ולכן פטורה מסעיף זה. השופט מגיע למסקנה כי לא ניתן לשמוע את תביעתו של המבקש בשל חסמים פרוצדורליים והתיישנות. לבסוף, באשר למשטר השיתוף בין בני זוג, קובעת השופטת כי חלקת המקרקעין הנדונה אינה נכס משפחתי נפרד ולכן אינה כפופה לבעלות משותפת, ולא התקיים מועד קריטי לקביעה אחרת. לפיכך, התביעה נדחית. השופט מביע אכזבה מכך שבעלי הדין לא הגיעו להסכם לאחר שנים של התדיינות משפטית ומקווה כי פסק דין זה יביא לסיום הסכסוך.