ע"פ 7555/11

תקציר

הערעור נדחה, ואישר את החלטת בית משפט קמא שהתבססה בעיקר על מהימנות עדותה של המתלוננת, שבית המשפט מצא אותה מהימנה על אף שהיו סתירות קלות שלא השפיעו על ליבת העניין. זיהויו של המערער נתמך בידיעתו של המתלונן על המשפחה המעורבת. ערכאת הערעור לא ראתה עילה לערער על ממצאים אלה, בהתאם לתקדימים המגבילים התערבות אלא אם קיימות טעויות ברורות בהערכת המהימנות. הסתמכותו של בית משפט קמא על סעיף 9 לפקודת הראיות נבחנה לעניין העיתוי, הספונטניות וחריגי השמיעה. למרות שפער של שעה וחצי העלה חשש לספונטניות, דבריו של המתלונן זמן קצר לאחר האירוע נחשבו כמחזקים את עדותו ומסירים ספקות של בדיות. באשר לאישום קשירת הקשר, חרף טענות נגד תכנון מוכח, ציין בית המשפט כי הפעולות המתואמות של המערער ואחיו מרמזות על קשירת קשר. בית המשפט דחה גם את הטענות להקלה בעונש, נוכח חוסר החרטה של המערער ואופייה החמור של התקיפה, תוך מתן עדיפות לגמול ולהרתעה בשל הסוגיה החברתית הרחבה יותר של אלימות. חרף התנהגותו החיובית של המערער בכלא, הכחשתו למעשים פסולים ואי קבלת אחריות צמצמו את האפשרות להקל בעונשו. הפער בגזר הדין בין המערער לבין אחיו, מ', היה מוצדק בהסדר הטיעון של האחרון ובחלקו המופחת בתקיפה. ההחלטה הדגישה את המחויבות למאבק באלימות באמצעות ענישה מחמירה.