סע"ש 29831-08-20

תקציר

התובע, שעבד בחברת ניהול המבנים Cleancast, טען כי גם שיאון, חברה שהסמנכ"ל שלה הוא מייסד Cleancast, צריכה להיחשב כמעסיקה שלו. בית הדין בחן האם העסקתו של קלינקאסט הייתה אותנטית ולגיטימית אם לאו, תוך שהוא בוחן את האותנטיות והלגיטימיות של מבחני אותנטיות ולגיטימיות שונים. השופטת קבעה כי קלינקאסט היא המעסיקה היחידה של התובעת בהתבסס על מספר גורמים: הסיבות העסקיות להפעלת שתי החברות בנפרד היו לגיטימיות; עבודתה של התובעת תאמה את היקף הפעילות של קלינקאסט יותר מזו של שיאון; התובע התקבל לעבודה ופוטר על ידי חברת Cleancast; וקלינקאסט שילם את משכורתו. עוד קבעה השופטת כי טענת התובעת להעסקה משותפת אינה מוצדקת, שכן קלין קאסט לא הייתה מעסיקה חלשה או לא קיימת. בהמשך לתחולת צו ההארכה בענף הניקיון, קבעה השופטת כי מאחר והתובע עבד בחברת קלינקאסט כאב בית שביצע עבודות תחזוקה וניקיון, הצו חל על העסקתו. משכך, הייתה זכאית התובעת לתשלומים שונים מקלנקאסט, לרבות גמול שעות נוספות, דמי הבראה, הפרשות לקופות גמל ולקרנות השתלמות, דמי נסיעה וותק נוסף. אלה הסתכמו בסכום משמעותי. עם זאת, השופט דחה את תביעת התובע נגד שיאון, והורה לתובע לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין, שהסתכמו ב-8500 ₪. בנוסף, קבעה השופטת כי פיטוריו של התובע היו מוסכמים, כלומר הוא אינו זכאי לכל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. בסופו של דבר נמחקה התביעה נגד שיאון, וחברת קלינקאסט חויבה לשלם לתובע פיצויים שונים בצירוף הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין, בסך כולל של 12,000 ₪.