עב"ל 40795-10-10

תקציר

הדיון נסוב סביב הכרה בפגיעה בעבודה שנגרמה לעובד בצורת מיקרוטראומה, הנוגעת ספציפית להפעלת מיתרי הקול שלו. העובד ערער על כך שעבודתו, שכללה דיבור בקול רם במטבח, דיבור בטלפון ושירה במסעדה, הובילה לפגיעה במיתרי הקול שלו לאורך זמן. השופטים הכירו בתקדים המכיר במיקרוטראומה כפגיעה בעבודה, המחייבת הצטברות של נזקים זעירים הנגרמים כתוצאה מתנועות זהות חוזרות ונשנות. עם זאת, הם הדגישו כי על העובד לספק תיאור ברור ומפורט של תדירות ואופי תנועות אלה. במקרה זה, העובד לא ציין את משך והיקף הפעלת מיתרי הקול בכל תרחיש שהוזכר. השופטים ציינו כי תיאוריו של העובד היו כלליים וחסרים פרטים, מה שלא איפשר לבית הדין להפנות את המקרה למומחה רפואי להערכה נוספת. בסופו של דבר החליטו השופטים לדחות את הערעור, תוך שהם מדגישים כי העובד לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו לפגיעה ממיקרוטראומה. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ולא היה צו להוצאות. פסק דין זה מחזק את הדרישה להצגת ראיות מקיפה ומדויקת במקרים של פגיעות מיקרוטראומה.