ע"א 5033/18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם יש להגן על כספי פיצויים שנצברו בקופת גמל של חייב במהלך הליכי פשיטת רגל לפי סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל. הערעור הוגש לאחר שהמערערת קיבלה את עמדת הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, והביאה את היועץ המשפטי לממשלה להציע כי כספי פיצויים אלה לא יועברו לקופת הכינוס ללא אישור בית המשפט, שכן הם משרתים תכלית חברתית ומבטיחים ביטחון כלכלי לחייב. בסופו של דבר ביטל בית המשפט את החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי שהעדיפה לפדיון כספים אלה, והדגיש כי יש לראות את כל הכספים המופקדים לקופת גמל במטרה לספק פנסיה לחייב. התפתח דיון מעמיק בנוגע לפוליסת ביטוח פנסיוני חובה בישראל ולמכשירי החיסכון השונים הקיימים, כגון קרנות פנסיה ישנות וחדשות, ביטוחי מנהלים וקופות גמל. פסק הדין הבחין בין קרנות תגמול, שלהן מטרת קצבה, לבין קרנות פיצויים, וציין כי בעוד ששתיהן נחסכות לצד קרנות הפנסיה, יש להן השלכות שונות על המשיכה והשימוש. באופן ספציפי, כספי פיצויים שלא נצברו בקרנות פנסיה ותיקות ניתנים להעברה רק באישור בית המשפט, ואילו לכספי הפנסיה הוותיקים יש הגנה מחמירה יותר, האוסרת על כל העברה לפני מועד הפירעון שלהם כקצבה. הדבר מבטיח כי החיסכון הפנסיוני של החייב יישאר על כנו, ושומר על יציבותו הפיננסית בעת פרישתו. בית המשפט הדגיש כי יש לגשת בזהירות להחלטה לאפשר העברת כספי פיצויים, תוך התחשבות בטובת החייב ובאינטרסים של הנושים. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, דחה את ההחלטה הקודמת לפדות את כספי הפיצויים, ולא ניתן צו להוצאות.