עב"ל 1656-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור לביטוח לאומי שנדון בבית הדין הארצי לעבודה, בהרכב נשיא המדינה יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט-בירך והשופט אילן איטח, יחד עם נציגי הציבור אמיר ירון (עובדים) ועצמון ליפשיץ (מעסיקים). הערעור הוגש על ידי מערערת אשר ביקשה להוכיח טענת מיקרוטראומה, הנוגעת לנזק מצטבר לכאורה שנגרם לה כתוצאה מעבודתה. על פי ההלכה, או התקדים, כדי להוכיח תשתית עובדתית למיקרוטראומה, על המבוטחת להוכיח ביצוע תנועות חוזרות, וטענת המערערת נסובה סביב הטענה כי עבודתה כללה תנועות ראש וצוואר חוזרות ונשנות. השופטים דחו את הערעור וקבעו כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לתנועות חוזרות ונשנות כדי לעמוד בדרישות ההלכה. הם הסכימו כי המערערת הקדישה את רוב זמנה לעבודה במחשב ולהחזקת האפרכסת בין ראשה לכתפה, אך אין בכך כדי לבדו לבסס את טענתה. השופטים הדגישו כי המערערת לא פירטה את תדירות ומשך התנועות הספציפיות שלטענתה ביצעה, כגון הרכנת ראש והרמת ראשה תוך כדי הקלדה. יתר על כן, בפסק הדין צוין כי המערערת לא הבהירה את משך הזמן שהוקדש לעבודת מחשב בלבד, שכן יומה כלל גם משימות אחרות כמו טיפול במבקרים, טיפול בניירת והגשת מסמכים. משכך, מצא בית המשפט כי המערערת לא עמדה בדרישות החוק להוכחת מיקרוטראומה, ועל כן הערעור נדחה. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות, בהתחשב באופיו הביטחוני של ההליך.