סע"ש 23612-11-19

תקציר

פסק דין זה דן בקבלה חלקית של תביעת העובד התובע כנגד המעסיק הנתבע ובדחיית התביעה שכנגד של המעסיק. העובד טען כי המעסיק לא מסר הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, לא קבע שכר ושעות עבודה, לא נתן הודעה מוקדמת על פיטורים, לא שילם פיצויי פיטורים, ביצע הפרשות לקרן הפנסיה של העובד ולא שילם שכר ודמי הבראה. העובדת ביקשה גם פיצוי בגין עוגמת נפש עקב מעשי המעסיק ודרשה פיצויים עונשיים בשל נסיבות פיטוריה בעודה חולה והפרה לכאורה של חוקי העבודה על ידי המעסיק. מנגד, המעסיקה הגישה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו עקב התנהגות בלתי הולמת לכאורה של העובדת במהלך עבודתה ולאחר פיטוריה, לרבות אובדן לקוחות ומחיקת נתונים מהמחשב הנייד של החברה, שהעובדת סירבה להחזיר. בית הדין פסק לטובת העובדת ופסק לה 8,000 ש"ח בגין פיטורים שלא כדין, 5,862 ש"ח בגין אי מתן הודעה מוקדמת, 5,670 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, 70 ש"ח בגין הפרש בהפקדות לקרן פנסיה, 5,862 ש"ח בגין שכר עבודה ודמי מחלה עבור יולי 2019, 1,385 ש"ח בגין דמי הבראה ו-10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. המעסיק חויב להחזיר את קו הטלפון של העובד עד ליום 10.1.2023. בנוסף, חויב המעסיק לשלם את הוצאותיו המשפטיות של העובד, בסך 6,000 ש"ח. התביעה שכנגד נדחתה, ולמעסיק לא נפסק כל פיצוי. עוד נקבע בפסק הדין כי כל הסכומים שייפסקו לעובד יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.2019 ועד למועד התשלום בפועל. בית המשפט נימק את ההחלטה בכך שבחן כל טענה ותביעה שכנגד לגופן, בהתחשב בראיות ובעדויות שהוצגו. כך למשל, אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה יוחס להשמטה של המעסיק, המזכה את העובד בפיצויים. באשר לשכר ושעות העבודה, קיבל בית הדין את גרסת המעסיק לאירועים, דחה את תביעת העובד לשכר גבוה יותר ובמקום זאת קבע את השכר על סמך תלושי השכר של העובד. כן נדונו נסיבות פיטורי העובדת, כאשר בית הדין קבע כי בעוד עילות הפיטורים תקפות, האופן שבו התנהלו – בהיעדרו של העובד עקב מחלה וללא שימוע כדין – היווה פיטורים שלא כדין. בית הדין בחן גם את טענותיה של העובדת בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה ושכר, ופסק לה פיצוי הולם לאחר הערכת שכרו הקובע של העובדת והניכויים החוקיים של המעסיק. כמו כן, בית הדין הכיר במצוקתה של העובדת שנגרמה לה כתוצאה ממעשי המעסיק, ובפרט ניתוק קו הטלפון שלה והתלונה שהוגשה למשטרה בעניין המחשב הנייד. בית הדין מתח ביקורת על התנהלות המעסיק ותיאר אותה כחוקרת, שופטת ומבצעת ללא הצדקה חוקית. לעומת זאת, תביעתו הנגדית של המעביד לפיצויים נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות לזדון או לרשלנות חמורה מצד העובד. ככלל, פסק הדין הצדיק בהרחבה את ההחלטה לקבל חלקית את טענות העובד ולדחות את תביעתו שכנגד של המעסיק, תוך הבטחת הערכה מקיפה של הראיות שהוצגו והחוקים החלים.