ת"א 36408-09-14

תקציר

התובע, הבעלים של מתחם בנייני האומה בירושלים, תובע את הנתבעת, חברת פרסום, על סך 451,632 ₪, יתרת החוב בגין דמי שימוש שהנתבעת חייבת לכאורה בגין הצבת שלטי פרסום על מקרקעי התובעת. השלטים המדוברים כוללים 15 שלטי חוצות בגודל 3x6 מ' כל אחד ושלט אחד גדול בגודל 20x4 מ'. בשנת 2007 חתמו הצדדים על הסכם, המעניק לנתבעת רשות להציב את השלטים לתקופה של חמש שנים. על פי ההסכם, הנתבעת נדרשה לקבל את כל האישורים הדרושים לשלטים ולשלם דמי שימוש גם אם לא הוצבו, למעט אם אי הקמתם נבעה ממעשיו של התובע. דמי השימוש עלו ב-2% בשנה, החל מ-40,000 דולר בשנה הראשונה. כמו כן ניתנה לנתבעת תקופת אופציה החל משנה שש. בשנת 2010 הורתה עיריית ירושלים לנאשם להסיר את השלטים עד סוף השנה ולהחזיר את הגדר למצבה הקודם. הנאשם הגיש בקשה לעתירה מנהלית, שהביאה למתן צו מניעה זמני המאפשר את השארת השילוט עד יוני 2011, בתנאי שהנאשם יפקיד ערבות בנקאית בסך 240,000 ₪. הנאשם לא נענה לדרישה, והשלטים הוסרו בסופו של דבר במאי 2011. הצדדים חלוקים על יתרת החוב, כאשר הנתבע טוען כי הוא עומד על 5,513 שקל, ואילו התובע דורש 451,632 שקל. בית המשפט פוסק לטובת הנאשם. היא קובעת כי הנתבע היה מנוע מלקבל היתר להצבת השלטים מחדש לאחר חודש יוני 2011, בעקבות החלטת העירייה שבאה לידי ביטוי בהודעת בא כוח העירייה במהלך העתירה המנהלית. מצב זה שקול לחוק עזר חדש שנחקק, המאפשר לנתבע לבטל את ההסכם. בית המשפט מקבל גם את טענת הנתבעת כי לא ניתן היה לקבל היתר לשלט הגדול ולכן אין היא צריכה לשלם עבורו. באשר להודעת הפיטורים, בית הדין קובע כי הנתבעת הודיעה כדין לתובעת באמצעות הגב' קטי ביטרן, אשר שימשה כנציגת התובעת. לחילופין, בית המשפט קובע כי היה על הנתבעת לתת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים על פיטורים, אשר ניתנה רק בספטמבר 2011. לפיכך, הנתבעת חייבת בדמי שימוש בגין שלטי החוצות עד חודש דצמבר 2011. בית המשפט מחשב את הסכום הכולל בו חייבת הנתבעת כ-36,340 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מחודש מאי 2011 ועד לתשלום, בתוספת מע"מ. כל צד יישא בעלויות שלו.