ע"א 723/72

תקציר

בית המשפט העליון פסק בתיק של זוג גרוש והמשמורת על ילדם. האם והילד סירבו לציית להחלטת בית הדין הרבני שהילד צריך לחיות עם האב, ובמקום זאת להישאר עם האם. כתוצאה מכך הפסיק האב לשלם מזונות. בית המשפט המחוזי פסק לטובת האם והורה לאב לשלם חלק ממזונות הילד כל עוד הם נשארים אצל האם, החלטה עליה ערער האב. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל חלקית את ערעורו של האב. הם הסכימו כי אב אינו מחויב לספק לבנו המנוכר את רמת החיים שהאם יכולה להרשות לעצמה. חובתו של האב היא רק להבטיח שהילד לא יהיה בעוני, והסכום של 600 ל"י בחודש הוא מופרז. בית המשפט קבע סכום חודשי חדש של 400 ל"י והורה לאב לתרום 150 ל"י כלפיו, החל מיום 17.2.1972. הם גם פסקו כי אין לצפות מהאב לשלם הוצאות כלשהן לפני מועד זה, שכן הילד לא סבל מחסך כלשהו. כמו כן, בית המשפט העליון שב והדגיש כי הוא אינו רשאי לערער על החלטות שניתנו בסמכותו של בית הדין הרבני, ודחה את ערעורה הנגדי של האם. השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, חלק על כך שיש להעניש ילד על אי ציות או למנוע ממנו מזונות כדי להשפיע על התנהגותו. הם טענו כי טובת הילד צריכה תמיד להיות בראש סדר העדיפויות וכי אין לפגוע באחזקת הילד בגלל מקום מגוריו. כהן הציע כי שני ההורים יתחלקו באחריות שווה להוצאות האחזקה, שבית המשפט המחוזי חילק באופן לא שוויוני. עם זאת, החלטת הרוב הייתה לקבל את ערעורו של האב בחלקו, כאשר הוצאות נפסקו נגד האם, והותירו את האב עם תשלום חודשי של 150 ל"י החל מהמועד הנקוב.