עש"ם 7858/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה להרשיע עובד מדינה, יופה, בשורה של אישומים הקשורים להפרת משמעת והתנהגות בלתי הולמת. יופה הואשם כי ניצל את מעמדו כדי לבקש מעובדים הכפופים לו לבצע עבורו עבודות פרטיות הקשורות ללימודיו באוניברסיטה, בשעות העבודה ובשימוש בציוד משרדי. העבודה כללה עריכה והדפסה של עבודות אקדמיות וביצוע ניתוחים סטטיסטיים. יופה טען כי הבקשות לעזרה היו תמימות והדדיות בין עמיתים, וכי העובדים ביצעו את העבודה ברצון. בית הדין לערעורים הסכים עם פסק דינו של בית הדין למשמעת, וקבע כי הסכמת העובדים לביצוע המשימות אינה אמיתית בשל פערי הכוחות בין יופה לבין הכפופים לו. בית המשפט הדגיש כי עובדי ציבור בכירים חייבים להקפיד על סטנדרטים גבוהים של התנהגות, והכלל האוסר על ממונים לדרוש מהכפופים להם לבצע משימות אישיות שאינן קשורות זה לזה מעוגן במערכת היחסים המובנית ביניהם. עוד קבע בית המשפט כי הוא רשאי להעדיף אמירות של עדים במהלך החקירה על פני עדותם בבית המשפט, למרות חריגותיה של האחרונה, שכן מצא כי הדברים אמינים יותר. בית המשפט הגיע למסקנה כי הרשעתו של יופה בעבירות לפי סעיפים 17(1), 17(2) ו-17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, הייתה מוצדקת. עם זאת, סעיף אישום אחד, שיוחס ליופה שכפה עבודת דפוס מסוימת על עובדת, גברת סלמאן, זוכה. בית המשפט ראה בעונש שהוטל על יופה - נזיפה והחרמת מחצית משכרו - כעונש ראוי וראוי להמשך.