ע"א 892-08-21

תקציר

בית המשפט דחה את הערעור בעיקר משום שטענות המערער לא היו רלוונטיות למקרה דנן ולא הועלו במהלך ההליך קמא. עיקרו של המקרה נסב סביב מערכת היחסים שבין המערערת לבין חברת הביטוח, ולא סביב משרד התחבורה. בית המשפט קבע כי הוא מתערב רק בקביעות עובדתיות במקרים חריגים, שאינם חלים כאן. רישיון הנהיגה נשלל על פי שיטת הניקוד של המשרד, והנהג קיבל הודעות השעיה, שהוחזרו עם הכיתוב "לא נדרש". השאלה המרכזית הייתה האם הנהג ידע על המתלים. התקנות דרשו כי הודעות כאלה יישלחו בדואר רשום, וקיימת חזקת מסירה אלא אם הוכח אחרת על ידי הנהג. במקרה זה, הנהג לא הביא ראיות מספיקות כדי להפריך חזקה זו, אלא רק ציין כי לא קיבל את ההודעות מבלי להציע כל הסבר ענייני. למרות הקשיים המובנים להוכיח אי קבלת הודעה, בית המשפט מצא כי הנהג לא עמד בנטל ההוכחה. משכך, הסכים בית המשפט קמא עם בית המשפט קמא כי הנהג היה מודע להשעיה ונהג ללא רישיון תקף. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב את הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין.