ע"א 5584/01

תקציר

במקרה משפטי זה טענו המערערים, המייצגים את עיזבונם של שמואל מנשה ואלמנתו, לזכאות ל-25% מהנזקים בעקבות מותו של מנשה בתאונת דרכים, על פי חוק הביטוח הלאומי. מנשה נהרג כשגשר קרס על רכבו, מה שהוגדר כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. המעסיק שכר את הרכב וביטח אותו, ושילם את כל ההוצאות הנלוות, כולל ביטוח. בית המשפט המחוזי קבע את סכום הפיצוי, שהיה דומה לתגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבלו המערערים, ומכאן עלתה שאלת זכאותם לפיצוי נוסף. בית המשפט בחן מספר הוראות דין, ובראשן סעיפים 330 לחוק הביטוח הלאומי ו-82(ג) לפקודת הנזיקין, תוך התמקדות בשאלה האם ניתן לראות במעסיק צד שלישי האחראי לנזקים. פסיקה קודמת, במיוחד בעניין אלגריסי, קבעה כי מעסיקים המספקים שימוש ברכב לעובדים, כאשר הם מבוטחים, יכולים להביא לפטורים לפי הוראות חוק מסוימות. הסוגיה המרכזית הייתה האם מעסיק השוכר רכב, להבדיל מהבעלות עליו, משנה את האחריות המשפטית. בית הדין הגיע למסקנה כי השאלה אם המעסיק החזיק או שכר את הרכב אינה מהותית אם המעסיק מילא אחר חובות הביטוח. לפיכך, ההפרש לא הצדיק שינוי בתוצאות משפטיות, והוחל סעיף 82(ג), השולל מהמערערים את הפיצוי הנוסף של 25%. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והדגיש תחולה אחידה של חובות הביטוח ללא קשר למעמד הבעלות ברכב.