ב"ש 1069/86

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תחולתו של סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בתביעת פיצויים. סעיף זה עוסק בקביעת אחוזי נכות ותחולתם על תביעות התלויות ועומדות בבית המשפט. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש כי סעיף 6ב חל על תביעת המשיב, והביא את המבקש לבקש הארכת מועד להגשת ערעור. בית המשפט העליון נעתר לבקשת ההארכה, מתוך הכרה בכך שגם שינוי תקדים משפטי וגם פסיקה חדשה בסוגיה לא פתורה יכולים להצדיק הארכה. במקרה זה שקל בית המשפט את סמיכות פסק הדין החדש להחלטה שעליה מערערים ואת מהירות פעולתו של המבקש לאחר פסק הדין החדש. מכיוון שפסק הדין לא גרם עוול ולא בזבז משאבים שיפוטיים, בית המשפט העליון התיר את ההארכה. להחלטה זו משמעות שכן היא מבהירה את התנאים בהם ניתן לתת ארכת זמן לערעורים נוכח שינוי או תקדימים משפטיים חדשים. הסכמת המבקש לקביעת נכות בבית המשפט המחוזי צוינה אך הושארה להתייחסות שם, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המבקש בגין בקשת ההארכה.