תמ"ש 1960/06

תקציר

פסק דין זה ניתן בעקבות תביעה לתשלום מזונות עבור שני קטינים, בני 15.5 ו-13 בעת התביעה המקורית, שהגישה אמם נגד אביהם. תחילה מסכם השופט את מצבם הכלכלי של שני ההורים. האם מתגוררת בבית שכור עם בן זוגה ושתי בנותיו מנישואים קודמים; יש לה הכנסה נמוכה מציור ציורי קיר וקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי עבור שתי בנותיה. בינתיים, האב הוא חבר קיבוץ, עם תקציב משפחתי של 5,660 שקל בחודש, שמכסה בעיקר את עלויות המזון, החשמל, הביגוד והנסיעות שלו ושל שלושת ילדיו מנישואים אחרים. אחד מבניו חולה בסרטן. בהמשך מפרטת השופטת את טענות התובעים, הכוללות בקשות להחזר הוצאות האם, כגון עלות ליווי בתה לטיפולים רפואיים, וחיוב האב בתשלום מזונות מוגדלים עד הגיעם של הילדים לגיל 21. הנתבע טוען מנגד כי טענות אלה אינן מידתיות וכי האם לא גילתה את כל הכנסותיה. עוד הוא קובע כי האם לא סיפקה קבלות מספיקות עבור ההוצאות המפורטות וכי יש להעריך את צרכי הקטינים באמצעות התעריפים הסטנדרטיים. כמו כן, הוא טוען כי האם אינה זכאית לכל פיצוי בגין אובדן השתכרות כתוצאה מליווי בתה וכי די בתשלומיו השוטפים. השופט פותח את דיונם בהתוויית הדינים החלים על צרכי קטינים וחובות דיני הצדקה של שני ההורים. הם מדגישים כי היכולת לשלם נקבעת על פי מצבם הכלכלי של שני ההורים. לאחר מכן השופט בוחן את מצבם הכלכלי של האם והאב ומגיע למסקנה כי האם לא הוכיחה די הצורך את הקשר בין מחלתה של בתה לבין אובדן השתכרותה. הם מעריכים את משך הזמן שהאם מבלה בליווי בתה לטיפולים בסביבות יומיים בחודש ומציינים כי האב חולק את הליווי מאז מחלת בנו. השופט עובר להערכת צרכי הקטינים, שלא הוכחו די הצורך בתביעות המקוריות או המתוקנות, למעט הוצאות מסוימות הקשורות לחלק בו מתגוררת המשפחה. הם מחליטים כי על האב לשלם 30% מהוצאות אלה, המוערכות ב-886 שקל עבור שכר דירה ו-600 שקל עבור הוצאות אחרות, כגון חשמל ומים. השופט גם מורה לאב לשלם 235 שקלים בחודש עבור הוצאות החינוך של כל קטין ומעריך את צרכיו האחרים, בהם מזון וביגוד, ב-1,250 שקלים כל אחד. באשר לצרכים מיוחדים, השופטת מכירה בבעיותיו הרפואיות של התובע ומורה לאב לכסות הוצאות אלה, אך אינה מחייבת אותו לשלם לאם עבור הטיפול בה או הפסדי השתכרות. במקום זאת, האם תתרום 30% מצרכי הקטינים. לבסוף מחליטה השופטת כי האב ישלם 2256 שקל לחודש עבור הבת הצעירה ו-1580 שקל עבור הגדולה מיום התביעה, עם תשלומים מופחתים לאחר הגיעם לגיל 18 ועד הגיעם לגיל 21. השופטת אינה מחייבת את האב לשלם עבור הוצאות טיפול כלשהן, אך גם אינה מנכה את דמי הביטוח הלאומי מתשלומי האחזקה.